לפני 49 שנים ערכנו, שכבת גולן של קן הנוער העובד והלומד ברמת הטייסים, טקס הסרת לוט מרגש ומכובד, מהאנדרטה שבנינו בחזית הקן.
הזמן הוא שביתת מורי תיכונים, ואנחנו בכיתה י״א, יזמנו ובנינו זיכרון שילמד ויזכיר לילדי ותושבי השכונה, על שם מי נקראת רמת הטייסים.
בן 17 צעד אברהם שקוע בהרהורים בדרכו מצריף הנוער העובד והלומד בו היה חבר פעיל ומדריך. ” למה רמת הטייסים ועל שם מי?” שאלו את עצמם החבר’ה משכבת גולן קודם לכן כשישבו על הדשא. השנה 1971. שביתת המורים שפרצה הותירה אותם עם שאלות וחיפוש תשובות שנולדו מהשאלה הגדולה: איך מעבירים את הזמן?!
כשעמד לחצות את הכביש נפל מבטו על שלט רחוב שסיפק את התשובה:
“דרך הטייסים על שם הטייסים שנפלו על הגנת תל אביב
במלחמת השחרור: מרדכי אלון, מתתיהו סוקניק, דוד שפרינצק”
במהלך מלחמת העצמאות, נהרגו בתל אביב כ-150 איש כתוצאה מהפצצות מטוסים מצריים, שהחלו מספר שעות לאחר הכרזת המדינה.
חיל האוויר הצעיר השיב מלחמה:
ב-3.6.1948, דלק מודי אלון, מפקד טייסת 101, טייסת הקרב הראשונה של חיל האוויר, עם מטוס אוויה S-199, אחר 2 מטוסי דקוטה מצריים שהפציצו את תל אביב, והפיל אותם. אלו היו הפלות המטוסים הראשונות של חיל האוויר.
למחרת ב-4.6.1948, תקף מטוס פירציילד, מטייסת 1, שהוטס ע”י אהרן דוד שפרינצק, בליווי מטיל הפצצות מתתיהו סוקניק, את האנייה המצרית “אמירה פאוזיה” שהתקרבה לחופי תל אביב, מלווה בשתי ספינות נוספות. המטוס נפגע על ידיי תותחי האנייה וצנח לים. שרידיו וגופות הטייסים לא אותרו מעולם. אך האניות המצריות שנפגעו נסוגו מחופה של העיר.
בחוף תל אביב, בגן העצמאות ניצבת אנדרטת השחף הפצוע, לזכרם של סוקניק ושפרינצק.
מודי אלון נהרג 4 חודשים מאוחר יותר, ב-16.10.1948, בעת נחיתה בשדה התעופה הרצליה.
דרך הטייסים, כמו גם שכונת רמת הטייסים, מנציחים כאמור את שמם של הטייסים שהגנו על העיר. אל סוקניק ושפרינצק התווספה בשם השכונה הנצחתו של מודי אלון, כמי שהיה ראשון למגני העיר מהאוויר.
כפעילות חינוכית לזמן השביתה, העלה מישהו רעיון להקים אנדרטה לטייסים המונצחים בשם השכונה. החבר׳ה תכננו את צורתה וביצעו את כל השלבים בהקמתה: יציקת הבטון, השגת חלקי המטוס שהגיעו מבית הספר הולץ, הזמנת שלט ההנצחה ותכנון הטקס להסרת הלוט שנערך ב-8.7.1971.
בין המוזמנים היו אחיו של מתי סוקניק: יגאל ויוסי ידין, פרופסור יאיר שפרינצק אחיו של דוד שפרינצק ומיכל אלון, שנולדה לאחר נפילת אביה מודי אלון.
אותו בוקר, 2.7.2020, 49 שנים אחרי הסרת הלוט קבעתי עם אברהם טובל, מורה דרך, להיפגש ליד האנדרטה שסיפור הקמתה ראוי להישמע.
נכנסנו אל השכונה התל אביבית שממוקמת בין גבעתיים לרמת חן. הכניסה אל השכונה, שהוקמה לאחר קום המדינה על אדמות הכפר הערבי סאלמה, משרה תחושה, למרות הקושי במציאת חניה, של שמורה עירונית משנות ה-50: בנינים בני שתי קומות צמודי קרקע ובית ספר על שמו של צבי שפירא מייסד הקק״ל. כשצעדנו אל הצריף הישן שעדיין ניצב במקומו, יכולתי לחוש בהתרגשותו של אברהם. על חלקת הדשא הקטנה ניצבו 3 אבני זיכרון שנוספו במשך השנים: ׳אלו חברים שלי׳ אמר אברהם וסיפר על שני חבריו שלקחו חלק בהקמת האנדרטה ונהרגו מאוחר יותר. קצת הצידה על האבן השלישית חקוקים שמות בחורים, בני השכונה שנהרגו מאוחר יותר.
פנינו אל האנדרטה וכשאברהם הפליג בסיפור הקמתה, לא יכולתי שלא להתפעל מהיזמה והביצוע של נערים בני 17.
כשנפרדנו, סיכמנו שהאנדרטה משמרת שכבות של זיכרון, שכל אחת מרגשת בדרכה, וגם אתם מוזמנים לעצור כאן לרגע לזכור ולספר.
מדי שנה, בערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, נערך טקס הזיכרון של שכונת רמת הטייסים, ברחבה לפני האנדרטה.
האנדרטה נמצאת בגינת אשרמן ברמת הטייסים, תל אביב.
התיעוד נערך בסיוע ידידתי, מורת הדרך, מיכל ששון ביבי.
תוך כדי הביקור גילינו שאביה של מיכל, מרדכי ביבי, היה חבר כנסת, וסגן יו"ר הכנסת באותו זמן, ונכח בטקס הסרת הלוט. מרגש!